לו! - מאמי של יומן, לו! - השקט צועק לי באוזניים

הפעם אביא ביקורת על שני ספרים מסדרה אחת. מדובר בסדרת הקומיקס לו! מאת יוצר הקומיקס הצרפתי ז'וליאן ניל. כמו קומיקס אחר עליו דברנו בעבר, טיטוף (ראה כאן וכאן),  של השויצרי זפ. גם לו החלה להופיע במגזין הקומיקס החשוב Tchô ! של הוצאת הקומיקס הצרפתית Glénat, וספריו יצאו לאור באותה הוצאה שהיא מהמובילות באירופה. כמו טיטוף גם כאן הספר יצא בעברית בהוצאת אגם ונערך בידי אורי פינק. 

לא אכחיש ואומר שהייתה לי רתיעה מלקנות את הספרים בסדרה משתי סיבות: ראשית כל הגוונים הפסטליים והוורודים של הספרים בצרוף שם הספר עם לבבות ונצנצים, שנית שם הספר הראשון, שמראה לכאורה שמדובר בספר שפונה לקהל של בנות.  אבל הזדמן לי לקנות את שני הספרים במבצע במחיר נמוך במיוחד, וממש הופתעתי לטובה.

 הספר עצמו עוסק בלו, ילדה בת 12 שמתגוררת בעיר גדולה בצרפת. לו חיה עם אמה אם חד הורית "היפסטרית" וקצת ילדותית. הסיפור עוסק באהבות של לו ושל אמה, בחברות ובחברים שלהן, בחיות המחמד ובעוד נושאים רבים. סגנון הציור מאוד צבעוני בפריימים מסוימים גם בתלת מימד. החוויות בספר חלקן חוויות שכל מתבגר ישראלי יכול להזדהות אתן.  חלק אחר מהחוויות, כמו הביקור אצל הסבתא בכפר הוא יותר צרפתי, אבל עדיין מהנה מאוד.

לא היא בת לאם חד הורית שילדה אותה כתוצאה מרומן מזדמן. האמא היא סופרת מתוסכלת שלא מצליחה לסיים את הרומאן שלה. בנוסף על כך היא בעלת אופי של נערה מתבגרת (ככל הנראה היא ילדה את לו בגיל ההתבגרות כך שזה לא רחוק מהמציאות). חובבת משחקי מחשב מדע בדיוני ומוסיקת מטאל.

לו היא, כאמור ילדה בת 12, תחילת גיל ההתבגרות עם כל מאפייני ההתבגרות באופן מזוקק. היא מתאהבת, מפתחת אופי עצמאי. אי אפשר לומר שהיא מורדת מאחר שאמא שלה היא מורדת באופיה ושתיהן למעשה צמד נערות מתבגרות שבמקרה הן אמא ובת, שמנהלות ביחד מרד נעורים נגד הסבתא, האמא של האמא  של לו. לו ואמה גרות בדירה מבולגנת, מגדלות חתול עצלן. מתתחרות אחת בשניה בהתאהבות וניהול רומאנים. הסבתא היא טיפוס שמרן, חיה בכפר חובבת כרוב ניצנים ואופרות סבון. הסבתא, בניגוד לצאצאיותיה, היא טיפוס שמרן, סטראוטיפ הפולניה אם תרצו. היא חולמת שאמא של לו תמצא עבודה מסודרת ובעל עם עבודה קבועה.

אהבתי מאוד את ההומור בשני הספרים, גם האמנות היא בסדר גמור. אבל מראה הספרים קצת מטעה שהם מיועדים לילדים. לעניות דעתי השמרנית מדובר בספרים המיועדים לציבור קוראים מגיל 12 ומעלה.

תמונת מחזור של גיבורי הקומיקס של המגזין,  "Tchô !"

כתב וצייר: ז'וליאן ניל
ארץ מקור: צרפת
שפת מקור: צרפתית
תרגום: דורית דליות
עריכה: אורי פינק
הוצאה לאור: אגם

רשמים מביקור במרוקו עם עצירת ביניים באיסטנבול

לפני כחודש וחצי בקרתי עם משפחתי במסע שורשים במרוקו ארץ אבותי. ביקור שכלל גם עצירות ביניים מספיק ארוכות בנמל התעופה באיסטנבול. מובן שכמו בכל ביקור שלי בחוץ לארץ התרשמתי מהיצע הקומיקס שיש למדינה להציע וגם הוספתי לאוסף שלי קומיקס חדשים שקניתי במהלך מסעי.

החלק המרוקאי:

חלקו הראשון של המסע כלל בעיקר נסיעות עם מעט יציאות מחוץ לבתי המלון כך שלא יצא לראות אף קומיקס עד אמצע הטיול בערך. המפגש הראשון שלי היה בעיירת הסקי איפראן, שבערי האטלס, עם חוברת מנגה בערבית. במהלך הביקור בפאס, שהיה הביקור הראשון שנמשך יותר מיומיים בעיר גדולה, גיליתי את הקומיקס הערבי. קודם כל אומר שלמרות עברה הפרנקופוני, ולמרות שאליטה המרוקאית עד היום דוברת צרפתית, היצע הקומיקס במרוקו מאכזב למדי. למרות שלפי מה שאבי מספר, בתקופת שלטון הצרפתים, היה אפשר להשיג חוברות קומיקס מגוונות. כיום היצע הקומיקס דל ביותר.
אף שבכל חנות עיתונים ניתן למצוא כל ז'ורנל חשוב שיוצא בצרפתית מגזיני הקומיקס הצרפתיים היחידים שראיתי במרוקו היו מגזיני וולט דיסני, Mickey ו-Picsou. בסופרמרקטים ובחנויות הספרים שבקרתי בהם היה לרוב  כותר אחד או שניים של קומיקס צרפתי או מנגה מתורגמת לצרפתית. המקום היחיד בו נתקלתי בהיצע גדול של קומיקס היה בחנויות בסגנון "ורג'ין" בהן ניתן למצוא היצע גדול של קומיקס פרנקו בלגי מכל הסוגים במחירים גבוהים מאוד, שכנראה פונים לתיירים הצרפתים והבלגים. גם בספריה בסווירה היה מבחר מכובד של קומיקס בצרפתית שנתרם בידי האיחוד האירופי.

ומה בדבר הקומיקס המרוקאי? ובכן לא נתקלתי בדבר כזה. אמנם לפני כמה שנים הביאו לי ספרון קומיקס בשחור לבן מעשה ידי אמן קומיקס מרוקאי בשם עבדאללה דרקאוי, אבל הפעם אפילו הקומיקס בו נתקלתי בערבית לא היה מרוקאי.

קומיקס של עבדאללה דרקאוי

הקומיקס ממדינות הנפט:

חוברת הקומיקס הראשונה בערבית אותה קניתי בקניון בעיר פאס הייתה זולה מאוד, משהו כמו 2.5 ש"ח. שמה היה,  العربي الصغير- "אלערבי א-צע'יר", כלומר "הערבי הקטן".

בדקתי אם מדובר בקומיקס מקומי, הסתבר לי שמדובר בחוברת קומיקס שיוצאת בחסות משרד התרבות של ממלכת כווית. החוברת עצמה שייכת לבית ההוצאה של עיתון הכויתי החשוב, אל ערבי, והיא יוצאת לאור החל משנת 1986. החוברת מופצת בכל ארצות ערב והכותבים והאמנים שעובדים עבורה מגיעים מארצות ערביות שונות. למעשה הייתה זו התקלות ראשונה שלי בתעשיית הקומיקס הערבית, עליה ידעתי באופן מעורפל מאוד. מסתבר שעיתוני הקומיקס החשובים ביותר בעולם הערבי היום נתמכים כל אחד בידי מדינת נפט אחרת, אבל מעסיקים בעיקר יוצרי קומיקס מארצות אחרות.  באל ערבי אל צע'יר הכרתי לראשונה אמני קומיקס ערביים כמו מחמד כרביה אמן קומיקס תימני שמצייר בסגנון מנגה.

אמן מעניין אחר הוא טארק עזאם (כאן חשוב לציין שמחוסר מידע באינטרנט קשה פעמים רבות לדעת מה מוצאו של האמן) שמצייר סדרת קומיקס ששמה כמו שם העיתון "הערבי הקטן.

אמן מעניין נוסף הוא אימן אל קאדי:

כמובן שהיו קומיקס של אמנים נוספים. בנוסף על אלה צורף לחוברת ספרון קומיקס שנקרא, "שיקספיר והמלכה" עם ציורים בסגנון מנגה מאת מחמד אדריס עבאסי:

עיתון קומיקס נוסף שרכשתי בקזבלנקה הוא הירחון הסעודי "באסם"- باسم. העיתון עצמו סעודי אבל כל האמנים והכותבים שלו הם מצרים שיוצרים את העיתון באולפני באסם בגיזה. בין האמנים הבולטים ניתן למנות את ח'אלד עבד אל עזיז.

 

יוצר מעניין נוסף הוא אחמד עלי אנוואר

יוצר אחר הוא האני סאלח

 

דוגמת האומנות האחרונה שאתן היא של אמן הקומיקס מחמד א- סיד תופיק. אלו רק דוגמאות של הקומיקס שמופיע בחוברת שרכשתי.

שתי החוברות הללו בנוסף על חוברת שלישית שלא רכשתי "מאג'ד" (שמוציאה איחוד האמירויות) מראות על תופעה מעניינת בקומיקס הערבי. מדינות הנפט העשירות מוציאות עיתוני קומיקס בהן מרבית העובדים הם ערבים ממדינות עניות יותר ומופצים ברחבי כל העולם הערבי ומשמשות גם כשופר תעמולתי של המדינה המוציאה. את מאג'ד, דרך אגב ניתן לרכוש גם במזרח ירושלים. תופעה שמראה גם על מעבר המשקל של הפצת התרבות הערבית ממצרים ולבנון לארצות הנפט. יחד עם זאת מרבית היוצרים אינם מארצות הנפט, יש ביניהם מצרים, ירדנים, לבנונים, עראקים סודאנים, סורים מרוקאים ואחרים. כך שכמו שקורה בפועל בארצות הנפט הכסף הוא מקומי ועובדי הכפיים הם זרים. אני מקווה לכתוב מאמר מקיף על הקומיקס הערבי בעתיד.

מחלקת קומיקס מפוארת:

בקזבלנקה המשכתי לחפש קומיקס לאוסף בין השאר בקרתי בחנות המפוארת הזו בקניון "מרוקו" היוקרתי. מדובר בחנות ספרים וגאג'טים עם מחלקת קומיקס בצרפתית שלא הייתה מביישת חנות דומה בצרפת או בלגיה. אבל המחירים גבוהים מאוד, אז לא רכשתי כלום. בנוסף הספקתי לצלם שם תמונה בודדת לפני שהמוכרים אמרו שאסור לצלם.

פנים מוכרות מלבנון:
כשעברתי ליד חנות ספרים משומשים בפסאז' בקזבלנקה הבחנתי בפנים מוכרות: היו אלה פניו של "הואזיר הרשע, איזנוגוד", קומיקס מפורסם מאוד של הצרפתים רנה גוסיני וז'אן טאבארי. היה זה אוגדן של מגזין קומיקס בשם "בסאט א- ריח" (بساط الريح- השטיח המעופף). לידה היה עוד פרצוף מוכר של טרזן, גם כאן היה אוגדן של חוברות קומיקס בערבית שעונות פשוט לשם "טרזן". בחוברות טרזן היו קומיקס של טרזן וכל מיני קומיקס גיבורי על אמריקני. בבסאט א ריח היה בעיקר קומקס אירופי. התלבטתי אם לקנות את שניהן, אבל מכיוון, שאני מעדיף קומיקס אירופי, החלטתי לקנות רק את בסאט א ריח.

ובכן בכריכה החיצונית הופיעה דמותו של איזנוגוד מקדימה ושל גסטון לה גף (מאת הבלגי אנדרה פרנקן) מאחורה. בכריכה הפנימית של האוגדן הופיעו גם אסטריקס ואובליקס (של גוסיני ואודרזו  הצרפתים) כל אלה כנראה הופיעו בחוברות קודמות אבל לא הופיעו בסיפור אחד באוגדן הזה.

בסאט א ריח היא חוברת קומיקס לבנונית ותיקה מאוד שמופיעה החל משנות הששים. היא פרסמה מעט קומיקס ערבי אבל בעיקר קומיקס מיובא אמריקני אירופי ויפני. החוברת, בעריכת זוהיר בעל בכי, מופיעה עד היום. האוגדן שקניתי הוא אוגדן מספר 19 משנת 1980. כלומר מדובר בחוברת קומיקס שיצאה בלבנון בעיצומה של מלחמת האזרחים העכובה מדם ששררה בה. למרות המלחמה ניתן לראות במדור מכתבי הקוראים בחוברת שהיא הופצה ברחבי העולם הערבי. ניתן לראות את התאים הלא קלים בהם החוברת הופצה. מרבית הקומיקס הם בשחור לבן, לפעמים נוסף צבע נוסף. פה ושם מפורסם קומיקס צבעוני, אבל הוא לרוב מטושטש והפרדת הצבעים לקויה.  עם כל אלה מפורסמים בחוברות מיטב הקומיקס האירופי. כיום כמובן החוברת מפורסמת בצבעים מלאים. בין הקומיקס המופיעים בחוברת ניתן למצוא הרבה "לאקי לוק" מאת גוסיני ומוריס.

"אשיל טלון" מאת הצרפתי מישל גרג

"טיף וטונדו" מאת הבלגי מוריס טיליה    שזכו בערבית לכינוי טריף וזריף. ומופיעים כמעט בכל החוברות באוגדן.

קומיקס אירופי נוסף הוא הקומיקס "קורין וז'אנו" מאת ז'אן טבארי הצרפתי, שמכונים בערבית פאדי ופאדיה. 

"רהאן האדם הקדמון" מאת הצרפתי אנדרה שרה.

גיבור אירופי נוסף בו דנתי במאמר " אסטריקס הגאלי השפעות וחיקויים" הוא הולטרסון הויקינג סדרה שנוצרה בבלגיה בשנת 1964 נכתבה בידי מוריס טיליה,ויק ומרסל דני , וצוירה בהתחלה בידי מרסל רמקל ובהמשך בידי ויטוריו לאונרדו. 

כמובן שהיו סדרות אירופיות נוספות, בעיקר פרנקו בלגיות. בין הסדרות הלא אירופיות ניתן להבחין ב-"סינבד המלח", סדרת קומיקס שמבוססת על סדרת האנימה היפנית שזוכה לפופולאריות גדולה בעולם הערבי, וגם בארץ ניתן לראות על מכוניות של ערבים מדבקה עם הדמות. יש בבסאט א ריח סיפורים יפניים מקוריים ויש כאלה ערביים באיכות נמוכה בהרבה. הדמות של סינבאד לצד דמותו של איזנוגוד הפכו לסמלים של בסאט א ריח. המעניין הוא שבשתיהן מדובר על דמויות ערביות שנוצרו על ידי אמנים זרים.

סינבד המלח, נחשו איזו גרסה היא המקורית?

ומה עם איסטנבול?

עצירות הביניים באיסטנבול לא היו מספיק ארוכות בשביל לבקר בעיר, אבל בכל זאת היו לנו כמה שעות לבלות בדיוטי פרי של נמל התעופה אטטורק, ולהזכר בתקופה היפה בה למדתי באוניברסיטה באיסטבול בקיץ 2007. כפי שספרתי במאמר "טורקיה מעצמת הקומיקס של המזרח התיכון", יש לטורקיה תעשיית קומיקס מפוארת. מובן שהתעכבתי בחנויות הספרים והעיתונים בנמל התעופה כדי להתעדכן ולקנות. ובכן גיליתי שם שאחד הקומיקס הפופולאריים כיום בטורקיה הוא "Otisabi", מאת יילמאז אסלאנטורק. מדובר בקומיקס עליו לא דברתי במאמר על הקומיקס הטורקי, ולא הכרתי אותו קודם. מדובר בסדרת קומיקס שבהחלט לא מיועדת לילדים, מסורת טורקית ידועה, ולכן לא צרפתי תצלום מלא של העמוד מהסדרה. מכיוון שהיה לי תקציב מוגבל, לא קניתי ספר של הסדרה. במקום קיתי גליון של עיתון הקומיקס "uykusuz" שמפרסם פרקים של Otisabi בהמשכים. כל התמונות במאמר הם מהחוברות והספרים שקניתי בטיול

Astérix et la rentrée gauloise -אסטריקס והחזרה הגאלית לבית הספר

הפעם נעסוק בספר מסדרת הקומיקס האהובה עלי ביותר אסטריקס, Astérix et la rentrée gauloise, שפרוש שמו המילולי, אסטריקס והחזרה הגאלית (ללימודים). כבר עסקנו בעבר בבלוג באסטריקס מאת צמד הצרפתים, הסופר, רנה גוסיני והצייר אלבר אודרזו. במאמרים: "אסטריקס הגאלי השפעות וחיקויים", "אסטריקס והשמיים הנופלים", "ילדותו השנייה של אובליקס". כמו כן הייתה התייחסות לאסטריקס במאמרים נוספים.  במאמר זה נדבר על הספר מספר 31 בסדרה,  Astérix et la rentrée gauloise. הספר שונה משאר סיפרי אסטריקס בכך שאין בו סיפור רצוף אלא יש בו אוסף של סיפורים קצרים על אסטריקס ואובליקס שהתפרסמו במהלך השנים במגזיני קומיקס, עיתונים, כתבי עת ואוספים שונים.  חלק מהסיפורים נכתבו בידי הצמד, וחלקם, אחרי מותו של גוסיני בידי אודרזו בלבד. מרבית הסיפורים התפרסמו במגזין הקומיקס בו החל להתפרסם אסטריקס, PILOTE, בהזדמנויות מיוחדות כמו חגים, ארועים שונים כמו החזרה ללימודים, על שמה מבוסס שמו של הספר וסיבות אחרות.

כולם התפרסמו בהזדמנויות הבודדות בהן לא התפרסם סיפור אסטריקס בהמשכים. לפני כל סיפור מתפרסם מבוא קצר על נסיבות פרסומו. כך למשל מופיע סיפור משנת 1986 שפורסם במטרה לקדם את פריז כמארחת של המשחקים האולימפיים בשנת 1992, כמובן שהמשחקים נערכו בסוף בברצלונה. סיפור מעניין נוסף בענייני נשות הכפר של אסטריקס התפרסם לא פחות מאשר בירחון הנשים ELLE. אחד מהסיפורים המעניינים בספר הוא ניסיון של אסטריקס לעשות את הבלתי אפשרי ולחדור אל אחד השווקים היחידים בהם לא זכה לפופולאריות, השוק האמריקני. מסתבר שבשנת 1977 היה ניסיון של גוסיני ואודרזו להפיץ את אסטריקס כקומיקס סינדיקטי בארצות הברית. הם נאלצו לשנות את הפורמט כך שיוכל להתפרסם בעיתונים יומיים, הקטינו את כמות המלל בסיפורים. הסיפור האמריקאי של אסטריקס התפרסם בגיליון מיוחד של NATIONAL GEOGRAPHIC, שהוקדש לגאלים. אבל יוזמה זו לא זכתה להמשכיות ואסטריקס מעולם לא הצליח לזכות בפופולאריות בארצות הברית. על אף שבהמשך החלה לצאת הוצאה אמריקנית של הספרים.

שני סיפורים מעניינים מהתקופה של אחרי מותו של רנה גוסיני הם סיפור בו מתחרה תרנגול הכפר הגאלי מול העיט הרומאים, באמצעות שיקוי פלא שמספק לו הכלב מבריקס.

עוד סיפור מעניין הוא על לידתם של אסטריקס ואובליקס (באותו יום!!)..
מבין הסיפורים שהתפרסמו ב-PILOTE מעניין הסיפור על הלטיניזמים, כלומר המילים הלאטיניות שחדרו לשפה הגאלית, כפארודיה על כל הטהרנים שמחו בשנות ה-60 נגד חדירת מלים אנגליות לשפה הצרפתית. עוד סיפור משעשע הוא וריאציות שונות של אסטריקס שגוסיני ואודרזו ציירו בהשפעת מכתבי הקוראים כשכמובן בסוף הם חזרו לפורמט הישן והטוב. סיפור מעניין נוסף הוא המפגש של גוסיני ואודרזו עם בן דמותו וצאצאו של אובליקס שחי בימינו, ועדיין מסתובב עם מנהיר לכל מקום. מה שמזכיר את תואם אסטריקס הפולני Kajko i Kokosz, שמדבר על שני לוחמים סלאבים עתיקים. מקבילו המודרני Kajtek i Koko שעוסק בצאצאיהם הפולניים המודרניים. מובן שיאנוש כריסטה היצר הפולני מכחיש כל קשר.

ישנו גם הסיפור המפורסם על הליך היצירה המשותף של סיפורי אסטריקס, אם תרצו הגרסה של גוסיני ואודרזו לשיר איך שיר נולד. בקיצור ממליץ בחום על הספר שנקרא בגרסתו האנגלית-   .Asterix and the Class Act.

גרגוילים 1: הנוסע בזמן

הוצאת בלום קומיקס מוציאה כותר מתורגם נוסף.  הפעם מדובר על הספר "גרגוילים 1: הנוסע בזמן"  סדרה שיצאה בהוצאה הצרפתית החשובה Les Humanoïdes Associés,  הוצאה שמזוהה בעיקר עם מגזין  הקומיקס למבוגרים, Métal Hurlant (שמוכר בארץ בגירסתו האמריקנית Heavy metal). יוצרי הקומיקס הם הכותב, דניס פייר פיליפי, והצייר אטיין ז'ונג, (או אטיין יונג? מכיוון שמדובר בצרפתי אלזאסי בהחלט יכול להיות שהשם נהגה בצורתו הגרמנית). שניהם יוצרי קומיקס צרפתיים ותיקים ומוכרים בתעשיית קומיקס הפרנקו בלגי. הספר עוסק בגרגור, ילד בגיל יסודי שעובר עם משפחתו לגור בעיירה חדשה. בתחילתו של הספר מדובר על המעבר ועל יחסיו של הילד עם הוריו אחותו ודודתו.  דירתו החדשה של גרג ממוקמת בדיוק מול כנסייה. מעוצבת בסגנון גותי, מעוטרת בדמויות של מפלצות דמיוניות כמו דרקונים, מפלצות וגרגווילים. גרג עובר מסיבה כלשהי לתקופת המאה ה-17 שם הוא פוגש אנשים  שחיו באותה תקופה, שנראים בדיוק כמו משפחתו וחבריו בני המאה ה-21. הוא מתמודד עם חיים של ילד במאה ה-17 ועם השונות שלהם מחייו של ילד בין ימינו. מה שמוסיף לסיפור מעט אתנחתאות קומיות. כמו כן הוא נפגש עם דמויותיהם החיות של הפסלים שמעטרים את הכנסייה. בהמהלך הספר הוא מצליח לעזור ליצורים הטובים לנצח את הרעים.

הספר הוא בפורמט האלבום שאופייני לקומיקס במערב אירופה. סגנון הציור של אטיין שונה מהסגנון הרגיל. הציורים מצוירים בגוונים בהירים, ללא מסגרת, כלומר רואים את הצבע ולא את מסגרת הדיו סביב הציור כמו במרבית הקומיקס האירופי. מה שיוצר אפקט שמזכיר במידה מסיומת סרטי אנימציה, מזכיר קצת סגנון ציור של אולפני דיסני בחלק מהספרים המבוססים על הסרטים שלהם.  סגנון הצייור הוא קריקטורי צבעוני, עם נטייה ראליסטית קלה בציור המבנים.

הוצאת בלום קומיקס של אמן הקומיקס לי בלום, ממשיכה להביא לנו ממיטב הקומיקס האירופי. אחרי שהוציאה לאור שלושה ספרים בסדרת פיטי פיט של הבלגים פרנץ בויסינק ואדי ריזאק בהם דנו במאמרים קודמים. הפעם זהו ספר ראשון בסדר שמונה עד כה 8 ספרים, נקווה שהוצאת בלום קומיקס תמשיך להוציא כותרים נוספים מתורגמים ומקוריים בנוסף על אלו שכבר יצאו. נקווה גם שהוצאות אחרות יוציאו כותרים אירופיים כי ישנה עצירה בהוצאת כותרים אירופיי קלאסיין כמו אסטריקס וטינטין.

עוד מאמרים על ספרים בהוצאת בלום:

פיטי פיט- שחור השפם אימת שבעת הימים

פיטי פיט ואוצרות הנוארגים

פיטי פיט במבוך הפרעונים

כתב: ד. פ פיליפי

צייר: ג' אטיין

ארץ מקור: צרפת

שפת מקור: צרפתית

תרגום: מרטין מסיקה

הוצאה: בלום קומיקס

הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא

הפעם נעסוק בבלוג בספר "הדור השני" מאת אמן הקומיקס הישראלי, מישל קישקה. הספר עוסק בנקודת מבטו של קישקה כבן לניצול שואה. מתוך כך הוא פותח צוהר לעולמו הפנימי ומספר את סיפורו האישי והמשפחתי שלו.

מישל קישקה הוא אחד מאמני הקומיקס הוותיקים ובעלי המוניטין בישראל. כיליד בלגיה הוא מושפע רבות מהקומיקס הפרנקו בלגי המשובח. בנוסף על כך מישל קישקה הוא ידען גדול בתחום הקומיקס עוד מימיו בעיתון הנוער המצוין, "משהו".  בנוסף על הקומיקס האיורים והקריקטורות המצוינים שלו נהנינו מכתבותי המחכימות בתחום הקומיקס העולמי, ובמיוחד הקומיקס האירופי. קישקה מהווה השראה עבורי בכתיבתי על קומיקס עולמי .אפשר להגיד שיש לו יד בבלוג הזה.
הספר יצא לראשונה בהוצאת dargaud הצרפתית, אחת מהוצאות הקומיקס החשובות והגדולות באירופה כמו כן התפרסם בהמשכים ביומון הבלגי LE SOIR.

הספר מצויר בסגנון קישקאי אופייני. מישל קישקה אומר בספר שהייתה לו התלבטות כי סגנון ציורו הומוריסטי מדי. הספר מצויר בשחור לבן בעצתו של העורך הראשי של הוצאת דארגו. להרגשתי האישית הספר הוא גם המשך של הקומיקס אותו פרסם קישקה במגזין עיניים שספר על ילדותו בבלגיה בו הכרנו לראשונה את משפחתו, גם אם זה לא לא נאמר במפורש.
הספר הוא ספר הקומיקס הראשון באורך מלא שפרסם קישקה, והוא כבר תורגם למספר שפות כולל עברית, שכן שפת הספר המקורית היא צרפתית. הדור השני ממצב בעיני את  מישל קישקה כאמן וכותב קומיקס ברמה עולמית.

הספר "הדור השני" הוא לא ספר הקומיקס (או רומן גראפי, ביטוי שאני לא כל כך אוהב) הראשון העוסק בשואה הספר המפורסם ביתר בתחום הוא  MAUS, ספרו של אמן הקומיקס האמריקני ארט ספיגלמן. בספר ספיגלמן מספר את סיפורו של אביו, ולאדק ספיגלמן בשואה. "הדור השני" מתכתב במידה מסוימת עם מאוס הגם שנקודת המבט של שני הספרים שונה. גם ספרו של קישקה עוסק באביו, אנרי קישקה, עם זאת נקודת המבט בספר הדור השני היא כפי שמעיד שמו נקודת מבטו של קישקה כבן לניצול שואה. הספר מספר על צילה של השואה בחייו של מישל קישקה החל מילדותו בליאז' שבבלגיה שמתוארת כילדות קשה שצילה של השואה רחף מעליה. למרות שלא דובר על השואה  באופן ישיר,  אלא רק ברמזים מהוריו של מישל. הרמזים מהוריו הגדילו את סקרנותו של מישל קישקה לנושא השואה שהפך להיות נושא עניין מרכזי שלו והוא חפש בספרים את מה שלא ספר אביו. צל השואה והסתרת הסיפור האישי של אביו גרמו למישל לחרדות וסיוטים. הילדות מתוארת כילדות לא קלה. מישל ואחיו נשלחים ללימודים בפנימיות. יש לציין שלמרות שניתן היה לחשוב שצל השואה הוא הדבר העיקרי שגרם לכך, גם ילדותה של אמו של קישקה שניצלה מהשואה בזכות כך שהוריה הצליחו לברוח לשויץ, הייתה ילדות קשה. ניתן להבין בין השורות שלמרות שלא סבלה את מוראות השואה גם היא סבלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. קישקה גם מספר שהסיבה לכך שהוא ואחיו נשלחו לפנימיות הייתה בעיקר חוסר היכולת של אמו להתמודד עם גידול ילדים. גם תנאי החיים נראים לא קלים. הבית הוא בית ללא מקלחת עם שרותים בחוץ. המשפחה החיה בצפיפות. גם הנוף עליו משקיף הבית הוא נוף של ארובות מפעלי תעשיה פולטי עשן ומזהמים.

. עם זאת הסיפור מספר גם על הרגעים השמחים בחייו של ילד יהודי בבלגיה ששל אותה תקופה ואפילו רומז על מקורות ההשראה של מישל כיוצר קומיקס. המשך הספר עוסק בחייו של מישל קישקה כסטודנט. את ניסיונו הראשון כצייר קומיקס (מעניין לציין שגם בבלגיה ההערה הראשונה שנותנים לו כאשר הוא מציג את אומנותו היא שמקומיקס אי אפשר להתפרנס). בהמשך מתוארת עלייתו של מישל ארצה.

נקודת המפנה בספר היא התאבדותו של אחיו קישקה, שמתואר גם הוא כקרבן של הדור השני לשואה.  ההתאבדות מתוארת כטראומה אישית מצד אחד וכמה ששינה את גישתו של אנרי קישקה כלפי סיפור קורותיו בשואה.  שהחל מאז לספר את סיפורו בשואה. אנרי קישקה כותב ספר ומלווה משלחות של תלמידים בלגים לפולין, מרצה בבתי ספר ובמוסדות ומשתתף בטקסים רשמיים. עם הזמן הוא נהפך לניצול השואה המפורסם ביותר בבלגיה.

כך מתאר מישל קישקה את השינוי שחל באביו כמי שלא ספר דבר על השואה למי שהסיפור על השואה הפך אותו למרכז חייו. קישקה אפילו מותח ביקורת מסוימת על כך שאביו "מנצל" את מעמדו כניצול שואה כדי לקבל פריבילגיות שונות . מה שהחל בקטן בילדות ונעשה יותר גדול בתקופת בגרותו. אם כי הביקורת שהוא מעביר היא בהחלט בנימה מבינה בניגוד לביקורת שמעביר ארט ספיגלמן על אביו שמעוררת אצלי לפחות אי נעימות.  הספר מרגש ומעורר מחשבה על המחיר אותו משלמים בני הדור השני לשואה, היום כבר מדברים גם על הדור השלישי והרביעי, ובאמת נרמז גם על השפעת היותו של אנרי קישקה ניצול שואה גם על אשתו ובניו של מישל.  מעניין אותי במיוחד לאור העובדה שסבי וסבתי ז"ל  ארחו בביתם במרוקו במלחמת העולם השנייה משפחה של פליטים יהודים מבלגיה. למרות הנושא הכבד של הספר הספר לא נעדר חוש הומור בלשון המעטה, למשל שעשעה אותי ההצגה הסטריאוטיפית של העיר הבלגית, כעיר בה יש חנויות של בירה, שוקולד, צ'יפס וופלים. כאילו שמדובר באדם שמתאר את בלגיה על פי כל הנתונים על בלגיה שהוא מכיר ולא ביליד המדינה.

כתב וצייר: מישל קישקה

ארץ מקור: ישראל וצרפת

שפת מקור: צרפתית

הוצאה: חרגול

מחיר (לפני הנחות) 88 ש"ח